ללדת אחרי קיסרי - שירה גרפיט

ויבק 3 הי הי הי

הדבר הכי מדהים וחזק שחוויתי בחיי קרה לו כמו שצריך היה ליקרות וילדתי את ביתי החמישית בלידה טבעית לגמרי לאחר 3 ניתוחים קיסריים ולידה אחת נרתיקית באמצע.

הינה ההיסטוריה בקיצור:

ילד ראשון- קיסרי
הגעתי לאיכילוב עם צירים דחופים צוואר רחם מחוק אך פתיחה 2 לאחר אשפוז של יומיים עדיין צירים ופתיחה 2 בשל העטה במוניטור העניין הסתיים בקיסרי.

ילד שני- לידה נרתיקית
כעבור שנה וחצי אותו סיפור כמו ראשון: צירים פתיחה 2 צוואר מחוק יומיים אשפוז באיכילוב עד שרופאה נחמדה אמרה לי "קדימה את בלידה", חוברתי לאפידורל ומרגע שהאפידורל השפיעה התחילה להתפתח במהירות הלידה ותוך שעתיים ילדתי לידה נרתיקית תודה לאל.

ילדה שלישית: קיסרי
כעבור שנתיים וחצי קיסרי בבה"ח מאיר בגלל מצג עכוז עם ניסיון להיפוך כושל

ילדה רביעית- קיסרי
שנה ו5 חודשים אחרי בתל השומר אישרו לי ויבק2 אך לאחר ירידת מים ואשפוז בתל השומר לא התפתחה לידה אז כעבור יומיים, קיסרי.

אחרי 4 וחצי שנים זה קרה:
מהלך ההריון עבר תקין אך בלב לא הסתדר לי עניין הקיסרי הרביעי שאיים עלי והרגשתי שזה בטוח בטוח חייב לקרות כמו שהטבע תכנן בשבילי. קראתי המון על הנושא והבנתי שזה בהחלט אפשרי. ביצעתי את כל הבדיקות הדרושות דרך הקופה ובמקביל באופן פרטי תאמתי עם רופא תומך ויבק שילווה אותי בבית בזמן הצירים וישלח אותי בשלה ומוכנה לבה"ח כדי שלא אפול למלכודת המיותרת שכבר נפלתי קודם. הרופא גם עשה את הבדיקות שלו כגון מיקום שילייה, מצב צלקת וכו. היו לי שני תאריכים משוערים אחד הוא החישוב שלי לפי הוסת האחרונה והשני שהוא שבועיים מוקדם יותר שרופאי הקופה קבעו לפי הגודל בבדיקת חלבון עוברי. בשליש האחרון התחלתי להרגיש לפחות 3 פעמים ביום היתכווצויות בבטן התחתונה, מה שלא הרגשתי בהריונות הקודמים וכאשר עברתי את שבוע 41 (לפי חישוב רופאי הקופה) עדיין הרגשתי רק היתכווצויות ותהיתי אם אי פעם יבואו גם צירים כמו שאני זוכרת אותם. ניסיתי הכול הומאופטיה, רפלקסולוגיה, הליכות, שמן קיק וכלום לא קרה... שום סימן לצירים והשעון מתקתק

ב27/3 שהוא בדיוק התאריך המשוער לפי הווסת אך לפי הערכת רופאים כבר הייתי בשבוע 41+5 ב3 לפנות בוקר הרגשתי ציר סוף סוף הלכתי לשירותים וראיתי דימום בניגוב. ממש דימום כמו מחזור ולא כמו פקק רירי.

ב4 הערתי את הרופא שנישמע רגוע לגבי הדימום ב5 בבוקר לאחר שיטוטים באינטרנט עם הפחדות לגבי סיכוי להיפרדות שילייה ובאסה גדולה שהינה החלום שלי מתנפץ לו, נסעתי לבה"ח מאיר להיבדק: מוניטור תקין ובדיקת רופאה שמאשרת שהכל תקין והדימום שעדיין ממשיך כמו מחזור הוא רק התרחבות של צוואר הרחם וסימן ללידה קרובה.

אך לאחר שהבינו במאיר שאני אחרי 3 קיסריים עברו איתי לשלב האיומים וקבעו שמהבה"ח לא אצא היום אלה ישר לחדר ניתוח ושלידה רגילה לא תהיה לי!!! סירבתי להתאשפז חתמתי נייר ונסעתי הביתה. במשך כל אותו יום הופיעו צירים לא סדירים כל שעה וחצי כל חצי שעה ושוב כל כמה שעות רק שכל ציר נמשך בערך 30 שניות או יותר ודיי כאב.

ניסיתי לנוח והכרזתי בבית לבעל ולילדים שהיום אין אמא כי לאמא יש צירים ואסור להפריע! באופן מפתיע כולם התיישרו כולל הבת 4וחצי. ביליתי את רוב היום בחדר לבד, אמבטיה ארוכה וסתם שכיבה על המיטה שמידי פעם ציר כואב מפלח בי.

לפנות ערב יצאנו עם הילדים להליכה של שעה שבמהלכה הופיעו שני צירים כואבים מאאאד באורך דקה לפחות. כך נמשך הערב עם צירים כואבים וארוכים אך מרווחים אחד מהשני. ב 21:30 צלצלתי לרופא לספר לו על הצירים ועל שאחרי כל ציר שוב מופיע דימום.

הוא החליט שהוא מגיע אלי למרות שהסברתי לו שמניסיון יש עוד הרבה זמן אולי כמה ימים ואין צורך שיגיע. אך הוא שמע אותי בזמן ציר והחליט שהוא בכל זאת בא. סביבות 22:40 הגיע, בדק אותי: פתיחה 7. לא נכון!!! הייתי בטוחה שהוא עובד עלי ושרוצה פשוט לתת לי מוטיבציה.

אבל צירים כואבים תופת שכבר במהירות הפכו לדחופים יותר. הרופא ביצעה עוד בדיקה של לא זוכרת מה ומעכשיו הכול רץ: בזמן אותה בדיקה יורדים לי המים אז יאללה נוסעים לבית חולים!!!

לוקחים תיק, צירים מטורפים , השעה 23:00 אבל רגע.. בדיוק ביציאה מהבית שותה כוס מים ואמאאאלה!!!! אני מרגישה ציר לחץ אכזרי.. אני מתחילה לצרוח מכאבים. הבנתי שאין דרך חזרה. הרופא מנחה אותי לחזור פנימה, פורסים ניילון על הספה... אני שואגת מכאבים כמו מטורפת, כורעת בעמידה ולא מסוגלת לשכב על ספה.

לוחץ לי מאאאד והרופא מבקש לא ללחוץ "יו אר קידינג מי??? מה לא ללחוץ אי אפשר" איכשהו הצלחתי לשכב על הספה. המעבר מכריעה לשכיבה על הספה הרגיש לי כמו יציאת מצריים, צורחת ומכה את הרופא שמנסה לגעת שם למטה שואגת על הבעל שלא יעמוד ויסתכל כמו בהצגה ושיעוף מפה!!! המסכן הסתתר מאחורי העמוד.

הסבתא ההמומה עלתה לחדר הילדים לשמור שאף אחד לא יתעורר וחלילה ירד לסלון. אני צורחת מכאבים ושאני רוצה לבית חולים הרופא מנחה אותי איך ללחוץ אני לוחצת, דוחפת, לא מסוגלת יותר, אין מצב שמהחור הפיצי הזה יצא משהו כזה גדול.

הרופא עם ידי הקסם שלו שכל הזמן מכוון שם למטה משהו (כנראה את הראש) וגם חוטף ממני מכות, מבטיח לי שעוד שני צירים התינוקת בחוץ. גם הפעם אני לא מאמינה לו הוא שוב פעם עובד עלי למען המוטיבציה... אך כעבור בדיוק שני ציריי זוועה שאי אפשר לתאר אכן היא הייתה בחוץ!!!

מושלמת ומופלאה עם עניים פקוחות מיד התחילה ליבכות מלאת חיים וחיוניות.

בבית, ילדתי בבית! לא האמנתי למה שקורה, הרגשתי שאני צופה מהצד בסרט של מישהי אחרת. עד עכשיו אני לא ממש מעכלת את הנס הזה את הכוח שיש לטבע כשסומכים עליו לעשות את הדברים בדרך שלו ובקצב שלו.

המשך הלילה בקיצור: פונתי לבה"ח מאיר ע"י מד"א הייתה לי נפילת לחץ דם והמוגלובין מאד נמוך קיבלתי נוזלים מנת דם וחזרתי לעצמי עשיתי צ'ק אין במחלקת יולדות והקטנטונת עם אבא עשתה בקו"ם בתינוקיה מישקל 3.335

משום מה באותו בה"ח שמוקדם יותר בבוקר איימו עלי בקיסרי הפחידו אותי מלאו אותי ברגשות אשם על חוסר האחראיות שלי, כאשר הגעתי אחרי עם מדליית ויבק 3 רובם התלהבו התעניינו בסיפור ושמחו לשמוע שאפשר גם אחרת.

מבחינתי לא היה אפשר אחרת.