ללדת אחרי קיסרי - שירה גרפיט

VBAC Israel - לנל"ק ישראל - לידה נרתיקית אחרי קיסרי

052-5155529
עקבו אחריי | לקבוצה הסגורה
כניסה למערכת | הרשמה לאתר

סיפור הלידה של חני

 

סיפור הלידה של עילאי מתחיל לפני שלוש וחצי שנים עם לידתו של הראל . לידה ארוכה וקשה שהסתיימה בניתוח קיסרי ברוך השם עם תינוק בריא ומקסים, אבל לידה קשה במיוחד , שההתאוששות ממנו ארכה זמן רב . לא ההתאוששות הפיזית , אלא הנפשית . בתור אמא תפקדתי בצורה נפלאה והרגשתי נפלא לאהוב את הילד שלי, אבל בתוך תוכי היה לי קשה להשלים עם זה שנותחתי. כל כך רציתי לידה רגילה והייתי מאוכזבת.

 

26.05.2011 – מבינה שמאחר לי המחזור,בדיקה ביתית,שני פסים – מזל טוב , אנחנו בהריון !!!

אושר גדול... ואז בהלה. הטראומה מהלידה של הראל נותנת שוב אותותיה. חשבתי שהתגברתי, אבל לא- הפחד מתעצם בכל יום שעובר. וכך במקום לשמוח על ההריון, הראש שלי היה מלא בחששות ופחדים מהלידה , שתתרחש רק בעוד 9 חודשים , יש עוד זמן, הרבה בדיקות לעבור בדרך – אבל הפחדים כבר קיימים .

עם כל יום שחלף הפחדים התעצמו, החששות גברו והפכתי לפחות ופחות רגועה. בדיוק ההפך ממה שהייתי רוצה וצריכה להרגיש .

בדיוק בנקודה הזו, שהייתה כל כך קשה עבורי , הבנתי שרק אני יכולה לעזור לעצמי . התחלתי לברר ולחקור באינטרנט על לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי , אחוזי סיכוי,סקרים,דעות בעד ונגד, וככל שאני קוראת יותר אני מבינה שאני יכולה לעשות זאת . אני אלד את התינוק שלי . אני אצליח, אני יכולה .

וכאן מתחיל פרויקט הלידה השנייה שלי . שבוע 28 מתחיל בבירור וקבלת המלצות על דולה שתסייע לי בלידה, קיבלתי המלצה מחברה יקרה על דולה מדהימה , שבעצמה עברה לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי . ידעתי אחרי שיחה אחת איתה שאם ישנו סיכוי עבורי ללדת, זה יהיה באמצעות הסיוע שלה לפרויקט שלי .

ועכשיו נשאר לי לשכנע את  החצי שלי – יניב. כן, לא, לא יודע , לא מבין בשביל מה את צריכה את זה, מה דולה יכולה לעשות שמיילדת לא יכולה לעשות , ועוד מיני פנינים , אבל בסופו של דבר אחרי הפגישה עם הדולה הוא הבין כמה שזה חשוב לי ומה התרומה של הדולה לתהליך ולא פחות חשוב – שמקומו לצידי בלידה לא יפגע כלל ויותר מזה , התרומה שלו והתמיכה שלו תהיה הכרחית להצלחת הפרויקט.

פגישה שנייה עם הדולה, פגישת הכנה , בכי , התרגשות וההשלמה עם תהליך הלידה של הראל.

הפנמתי שאת העבר אני חייבת להכיל בתוכי ואת העתיד – אני אבנה אותו .

ככל שקרבה הלידה , החששות התמעטו ואני התחזקתי , הרגשתי שהפעם אני מוכנה ללידה. למדתי,התכוננתי ועכשיו אני מוכנה , מוכנה לקבל לידי את התינוק שלי, לא רק נשיקה חטופה לפני שיילקח ממני לתינוקיה , ואני אשאר לבדי בחדר ההתאוששות- כל כך לא טבעי . מקומו של התינוק בדקות ובשעות הראשונות לחייו הוא לצד אימו המאושרת.

 

שבוע 33 – סכרת הריון!!! איזה באסה , מתחילים עם דיאטה לאיזון הסוכר, בדיקות דם לאחר כל ארוחה , הלחץ קצת עולה... ואופס – צירים מוקדמים !!!

עולים לביה"ח, במוניטור רואים צירים שמתגברים גם לאחר קבלת 2 ליטר נוזלים ואינספור ריצות לשירותים בעקבותיהם, הרופאים מחליטים על אשפוז במחלקה לסיכוני הריון, ואני בינתיים עם הרבה דמעות וגעגועים להראל, דואגת לא ללדת מוקדם מנסה להרגיע את עצמי ואת כולם שיהיה בסדר.

במקביל מתחילות שאלות מהרופאים- איך את רוצה ללדת? ברור שלידה רגילה- אני עונה ,

הרמות גבה, משפטים כמו: "את יודעת כמה שזה מסוכן" , "ישנו חשש מלחץ על הצלקת הניתוחית ", ועוד פליאות ותמיהות- לא מכל הרופאים אני חייבת לציין, אך זו התחושה הכללית, ובכל פעם אני עונה :

" כן, לידה רגילה , אני יודעת ללדת !"  . הסיכויים יהיו לטובתי , לכל סטטיסטיקה ישנם שני צדדים.

משתחררים הביתה למנוחה , שמירת הריון, עוד כמה אשפוזים, עוד מוניטור – שוב צירים, שוב נוזלים ושוב השאלות , האם אני בטוחה שאני לא רוצה לקבוע תאריך לניתוח (כן ,אני בטוחה ) ורופאה אחת מקסימה שמעודדת ואומרת שיהיה בסדר.

שבוע 38 – הצירים עדיין קיימים , כואבים יותר, כואבים פחות, אבל קיימים ללא הפסקה . אבל הכל בסדר,הסוכר מאוזן ,הערכת משקל טובה , העובר לא גדול מדי, ממשיכים בתוכנית- אני אלד לידה

רגילה !!!

שבוע 39- מתחיל להיות קשה מדי,כבד מדי, הצירים כואבים ואני כבר חסרת סבלנות . נמצאת בקשר כמעט יומי עם הדולה שמעודדת, מרגיעה ומנחמת, אני מבקשת שנעשה זירוז ע"י טיפול שיאצו והדולה אומרת – אין סיכוי , רוצה לידה רגילה אז תתאזרי בסבלנות.

עובר עוד שבוע ואני כמעט בתל"מ , עייפה וממש מדוכאת, מסמסת לדולה ביום חמישי- זהו נימאס בואי ניפגש לזירוז, יום שבת אהיה בשבוע 40 – אני לא יכולה יותר!!!!

הדולה מציעה טיפול במים ומנוחה והעיקר להירגע....

יום שישי בפתח ואני עייפה ורוצה רק לישון ובכל זאת קמה , מארגנת את הבית, ארוחת צהריים אצל ההורים,מנוחת צהריים , קמה ומפעילה מכונת כביסה , מתקלחת ומתכוננת לארוחת ערב אצל ההורים ופתאום מבינה שלא סידרתי גבות !!! חשוב מאוד !!! מאחרים קצת לארוחת הערב בגללי – לא נורא , במצבי אף אחד לא כועס עליי . הגענו להורים, יושבים לאכול ואני כרגיל עם הצירים, הולכים ובאים ובעיקר כואבים- כבר התרגלתי – לא נורא !

הולכים לישון- מוזר, הלילה אני ישנה נפלא , חוץ מריצות לשירותים אחת לשעה – ישנתי נפלא !!

שבת , 28.01.2012 – התל"מ שלי , לחץ עצום על השלפוחית ופתאום אני שומעת "פק" (זה אמיתי – באמת שומעים פק, תמיד חשבתי שצוחקים עליי... ) ואז נזילה , יופי – ירידת מים חשבתי לעצמי וחייכתי חיוך ענק- התינוק שלי מגיע !!! הערתי את יניב שנבהל קצת " מהר מגבת! יש לי ירידת מים! " . התיישבתי על המגבת תוך שאני שוקלת את צעדי , איך אני מגיעה לשירותים מבלי לטפטף על הפרקט!!! על הפרקט!!! – כנראה שהשתגעתי לגמרי .

טלפון לאמא שתבוא לשמור על הראל , אני כבר במקלחת, נינוחה ורגועה , ישנם צירים לא כואבים במיוחד . אמא מגיעה , אני עדיין במקלחת והיא היסטרית , נו, קדימה! כמה זמן לוקח לך ולמה יניב צריך גם להתקלח?!

יצאתי מהמקלחת, טלפון לדולה קבענו שאני אתקשר לעדכן אותה כשאגיע לבית החולים...

ארגונים אחרונים,נשיקה להראל , בפעם הבאה שניפגש אני אעניק לו את המתנה הנפלאה ביותר שיקבל בחייו – אח . אמא לחוצה , אני מבקשת לא להתקשר – אנחנו נתקשר אלייך ובינתיים תנסי לשמור על רוגע ! חחחח....חחחח...

7:30 – הגענו לחדר הלידה, המיילדת בקבלה עסוקה, אני ממתינה ובינתיים הצירים מתחזקים, מרגישה שאני חייבת את הדולה לידי, למרות שטרם נבדקתי , יניב מתקשר והדולה מגיעה במהירות הבזק...

מחברים אותי למוניטור, הצירים תכופים, הפיצי ישן והדולה מעירה אותו בעזרת טיפול שיאצו . הצירים מתעצמים ואני כבר לא מסוגלת לשכב, יש לי פיפי, אני חייבת לקום ולהתנתק מהמוניטור. מפה והלאה מוניטור רק בעמידה, רוכנת קדימה בכל ציר, יניב והדולה איתי כל הזמן, עושים לי עיסויי ומרגיעים ופשוט נמצאים שם בשבילי . בין הצירים אני רגועה ויודעת שהנסיך בדרך אליי , מדמיינת אותו יורד בתעלה , דמיון מודרך- עוזר ובגדול! כל ציר שעובר אני שמחה ויודעת שהוא מקרב את התינוק שלי אליי...

בדיקת רופא , פתיחה 3.5 – איזה יופי! אני שמחה , העובר מרגיש טוב, הכל בסדר , ממשיכים בתוכנית. הרופא מתעקש על עירוי , מסביר לי (שוב!) את הסיכונים של לידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי , לא באמת הקשבתי , בשלב זה , שום דבר ואף אחד לא ישנה את דעתי , גם לא הטופס המאיים שנתנו לי לחתום עליו.

הצירים החלו להתעצם, והדולה הציעה שניכנס למקלחת , כואב לי מאוד , אני יושבת על הכדור ומדמיינת ים שקט וגלים רגועים...

עוד ציר עבר , הדולה דואגת לי ומביאה לי מים, אני שותה ונרגעת ופתאום מרגישה בחילה , רצה לשירותים ומקיאה. הדולה אומרת שאני מתקדמת מאוד ושכדאי לעבור לחדר הלידה. חדר הלידה הטבעי תפוס והדולה אומרת שנראה לה שגם ככה לא נראה לה שנזדקק למקלחת.

9:30 -- הגענו לחדר הלידה, בודקים פתיחה – 5 – איזה יופי !!! ממש מתקדם.

המיילדת שואלת אם אני מעוניינת באפידורל, אני עונה שלא - אני יכולה להתמודד עם הכאב . אני חזקה, אני יכולה – משננת לעצמי.

הצירים מתחזקים והדולה מביאה לי תרכיז תפוזים להריח לחיזוק האנרגיה . אני מעבירה את הצירים בעמידה מחוברת למוניטור שמעצבן נורא ומדי פעם מתנתק , אבל אין ברירה לא מוכנים לנתק אותי ממנו. הדולה עושה לי עיסוי בגב בזמן הצירים , אני מרגישה טוב בין הצירים- יש לי שקט בגוף. יניב שלי מלטף אותי ומרגיע , אני מתנחמת בזרועותיו...

עוד ציר מגיע, אני על סף שבירה, מרגישה שעוד שניה אני קורסת, חושבת לעצמי שאני רוצה כבר לבקש אפידורל, הציר הזה היה ממש ממש כואב. הסתבר לי בדיעבד שהדולה ויניב הריצו הימורים לגבי הפתיחה בעקבות הציר הזה , 7-8 הם מהמרים. הציר עבר והרגשתי חולשה ברגליים ,אני כבר עייפה . עליתי על המיטה והמיילדת בדקה פתיחה- פתיחה 8!!!

אני שמחה ויודעת שמפה והלאה כמובן שאין אפידורל, ושאני חייבת למצוא את הכוחות כי לא נותר עוד הרבה . עוד כמה צירים כאלה ואני אהיה אמא לשני בנים מדהימים.

קשה לי לעבור את הצירים בשכיבה, יניב והדולה לידי והמיילדת ברקע אומרת לי שאם אני מרגישה צורך ללחוץ – זה בסדר.

פתיחה 10- אני שומעת את המיילדת ברקע , ושמחה לדעת שהלידה מתקדמת והכל בסדר. מרגישה צורך ללחוץ , לוחצת, וזה כואבבבבבב!!! בזמן הציר אני רק מחכה שהציר יעבור וחושבת על השקט שיגיע אחריו. יניב לידי מחזיק לי את הידיים והדולה מרטיבה לי את הפנים במים , זה כל כך נעים ומרענן.

ציר נוסף, אני לוחצת חזק וכל החדר לפתע מתמלא ברופאים, מסתבר שהיו ירידות בדופק של העובר , אני שומעת את הרופאה אומרת שהיא מכינה חמצן , לא הבנתי למה היא רוצה לתת לי חמצן , לרופא שעומד לידי אני בוכה שאני לא רוצה לרדת לניתוח ושאני יולדת!!! מסתבר שכולם דאגו מהירידות בדופק ושבשלב שבו הייתי לא היה צורך לנתח , שזה רק הפחד שלי שמדבר פה.

אני שומעת את הדולה שואלת את המיילדת איפה העובר בתעלה ? 1.5 +  המיילדת עונה , והדולה אומרת  לי חני הוא עבר את הספינות! יופי!יופי! ( זה כל כך משמעותי, וזה כל כך חיזק אותי לדעת את זה בלידה , כי בלידה של הראל , הוא לא עבר בספינות וחששנו שיש לי בעיה במבנה האגן )

עוד ציר אחד ואני לוחצת חזק, הרופאים עדיין בחדר, אני נתמכת ביניב, יש שקט מסביבי ואני שומעת רק דבר אחד , את יניב שלי אומר לי " ממי את יכולה, את חזקה, עוד רגע והוא בחוץ " . כמה שהתמיכה שלו הייתה משמעותית. עוד לחיצה אחת והמיילדת אומרת לי לשלוח יד כדי להרגיש את הראש , הוא בחוץ, אני נוגעת ולא מאמינה , זה לא מרגיש כמו ראש של תינוק, אבל הם אומרים שזה זה, אז אני מאמינה !

עוד לחיצה, כואב לי מאוד ופתאום אני שומעת את המיילדת אומרת לי לפקוח את העיניים ! התינוק שלי בחוץ, המיילדת הניחה אותו עליי ואני לא מאמינה , הדולה ויניב לידי ואני מסתכלת עליהם המומה , עשיתי את זה !הצלחתי ! עשיתי את זה ! הצלחתי ! ילד מתוק שלי עשינו זאת יחד ! הצלחנו . נישקתי אותו , לא מאמינה שהוא בזרועותיי.

10:49 – אני אמא לשניים. ברוך הבא לעולם שלנו , אהוב קטן.

המיילדת לוקחת אותו לשקילה – 3,542 גרם – משקל מכובד!!

 

יניב מחזיק את עילאי, ואני יולדת את השיליה, הכל בסדר ברוך השם – אפשר לומר מזל טוב !

המיילדת בודקת אותי, יש קרע לא רציני , הרופאה תגיע לתפור – הכל עובר לידי עכשיו, עם הכל אפשר להתמודד .

אני בתחושת אופוריה , היי מטורף, יניב מאושר , מטלפן להורים , מעדכנים את כולם ואני שומעת בקולו את האושר והגאווה " לידה רגילה,בלי אפידורל, חני הייתה גיבורה " . זה הבעל שלי המקסים שגאה בי שהצלחתי, האמנתי בכל רגע שאצליח וידעתי שהוא יהיה שם בשבילי . וכך היה, בכל ציר בכל שלב בלידה הוא היה שם איתי . תודה אהוב שלי ....

 

המיילדת מחזירה לי את עילאי והדולה עוזרת לי להניק אותו. הוא מתחבר ואני מאושרת, לפני רגע ילדתי וכבר אני מניקה – איזו שמחה, איזה אושר .

כמעט 12:00 ואני אומרת לדולה שהגיע הזמן שתחזור הביתה לארוחת צהריים עם המשפחה, אנחנו נפרדות בחיבוק ענק ונשיקה ובתחושה של הצלחה.

 

13:00 עוברים למחלקה , את עילאי לקחו לתינוקיה לסדרת בדיקות, בגלל הסכרת ההריונית שלי. האחות שקיבלה אותי עזרה לי להתקלח – איזו תחושה נהדרת ! אמרה לי ללכת לנוח , אבל כמובן שלא יכולתי , תחושת האדרנלין בגוף מילאה אותי באנרגיה וכוחות , וכך במקום לנוח, מצאתי את עצמי עומדת ליד העריסה של עילאי , מביטה בו באושר ואהבה עצומה ותחושה של ניצחון והצלחה. אני גאה בך תינוק קטן שלי , עשינו זאת יחד ....

 

לסיכום, אחרי 40 שבועות ,עשרות בדיקות ,3 אשפוזים, אינספור בדיקות סוכר , צירים מוקדמים, וציפייה ללידה רגילה – נולד תינוק מתוק ומקסים בלידה שהיא התגשמות החלומות שלי .

אין מאושרת ממני . אני יכולה לומר היום, שהכל קורה מסיבה מסוימת. הצירים המוקדמים לא הגיעו סתם ככה. הגוף שלנו הוא מכונה חכמה במיוחד , והוא ידע שכדי שהפרויקט יצליח , שכדי שאני אלד לידה רגילה כמו שחלמתי , הוא צריך להתכונן...

 

 

 

עדכונים ומאמרים חדשים

חדשות ועידכונים

חיפוש

לנל"ק 2

אנחנו בפייסבוק

SFbBox by casino froutakia

  • _1
  • _2
  • _3
  • _4
  • _5


בלידה הקודמת ילדת בקיסרי

ועכשיו את רוצה אחרת?

ברוכה הבאה,

הגעת למקום הנכון!

הצטרפי עכשיו לאתר וקבלי את

המדריך ללידה נרתיקית אחרי קיסרי - בחינם!!!