ללדת אחרי קיסרי - שירה גרפיט

VBAC Israel - לנל"ק ישראל - לידה נרתיקית אחרי קיסרי

052-5155529
עקבו אחריי | לקבוצה הסגורה
כניסה למערכת | הרשמה לאתר

סיפור הלידה של גליה

 

 

לידה שלישית אחרי שהתחרטתי מללדת בבית והצלחתי ברגע האחון לשריין את אביגייל, מיילדת פרטית מלניאדו, ללידת וייב"ק בית חולימית וכבר הודעתי לרופא שנתן לי את ברכתו ולדולה. רציתי ללדת בבית בגלל הטראומה ההיא מבית החולים , פחדתי מאוד מקייסרי חוזר שאחריו היתה לי התאוששות מזעזעת. זה נכון שבאותה לידה איבדתי עובר אחד מזוג תאומים בשבוע 32 וזה נכון שזה לא אותו סיפור עכשיו ואין לי תאומים אבל הטראומה מללדת בבית חולים , מהצער , הכאב, האטימות, אובדן חופש הבחירה- היו כל כך גדולים שפשוט רציתי לעשות הכל להחזיר את הכוח לידיים שלי. 

 

יום שבת ב5 בבוקר פקעו לי המיים. אני מייד מתקשרת לאביגייל שאומרת לי שלצערה היום היא לא תוכל ללות אותי כי הבת שלה מתארסת בערב. פני נופלות, לא יודעת מה לעשות. אני יודעת שאם אגיע לבית חולים עם ירידת מיים הסיכוי שלי להכנס לקיסרי תוך יממה הוא גדול במיוחד אם לא יתפתחו צירים כי לא נותנים זרוז אחרי קיסרי מחשש לקרעים. אני לא רוצה ללדת שוב בקיסרי, פשוט לא רוצה. מתקשרת לדולה שלי והיא מייעצת לי לפנות שוב לרופא. הרופא עונה לי ומייד מסכים לעזור לי ללדת בבית ומצב הרוח שלי חוזר להיות טוב. אנחו מכינים את בריכה, מקננים את הבית , את המגירה לתינוק ומחכים בהתרגשות. בעלי מתלוצץ שטוב שלא נלד בבית חולים כי אין לנו תיק לבית חולים והוא בכביסה. אנחנו מנקים את הביית כי ברור לי שהיום אני יולדת..בשעה 10:00 מתחילים צירים נחמדים שנפסקים כמעט לגמרי אחרי שינה. מצפה להתקדמות בלילה אבל לא קורה כלום אחרי 18 שעות מתחילה אנטיביוטיקה מוקסיפן 500. 

 

למחרת בבוקר אני מתעוררת קצת מאוכזבת, לא קורה כלום כל היום וההורים של בעלי לחוצים מאוד ומתקשרים לד"ר גם אותו..(ארוע מביך ביותר ולא נעים) מגיעה אלי מדקרת מצויינת ועושה לי דיקור ושיאצו ונותנת לי צמחים סיניים וזה ממש עוזר , מתחילים צירים ששוב נפסקים אחרי שעתיים כאילו לא היו בכלל.. מתעוררת שוב ליום שני בבוקר ללא צירים עם מבוכה גדול . מתקשרים לד"ר ומחליטים ליסוע ללניאדו לעשות מוניטור. ההורים של בעלי מתקשרים וגוערים בנו כאילו היינו ילדים קטנים על חוסר אחריות ועוד דברים מהסוג שרק מדכא אותנו עוד יותר. בדרך אני מתקשרת להומאופט שלי שמזמין לי מיידת תרופה הומאופטית. 

 

אני לוקחת אותה לפני הנסיעה וכמעט מייד הופכת לשלולית של דמעות ורגישות ויש גם קצת צירים אבל לא משהו שמחזיק. בלניאדו אני נתקלת ביחס טוב , האחות במיון מייד מבינה שאני רוצה למשוך עוד זמן בבית ולא מעוניינת להתאשפז. הרופא מסתכל עלי כאילו הייתי חייזר וקוראת למנהלת המחלקה שם שתסביר לי מה המשמעות. מנהלת המחלקה מייד מבינה שאני אחראית מספיק , עושה לי משטח וספירת דם ומבקשת שאגיע מחר. 

 

שוב בערב מגיעה אלי מדקרת נפלאה ואני והיא מדברות על הלידה הקודמת ואני מבינה שהפחד שלי מקיסרי נוסף ומבית חולים קשור ללידה הקודמת בה איבדתי עובר בשבוע 32. אני מרגישה הקלה אחרי שאני מבינה שזה מניע אותי מאוד חזק. אחרי שהיא הולכת מתחילים צירים חזקים ויפים שנעלמים לגמרי כשאני נרדמת. מתעוררת ליום שלישי בבוקר , שוב נבוכה לגמרי...אין צירים ואין כלום. כל הזמן הזה אני מרגישה יפה את תנועות העובר. האנטיביוטיקה נגמרת לי וזה ברור שגבול 72 שעות עבר והולכים לאשפוז בבית חולים. אני מדוכאת מאוד מהמחשבה הזאת.הד"ר מבקש שנעדכן ואומר שיש בתי חולים שבכל זאת מאפשרים מינון נמון של פיטוצים אחרי קיסרי ולבדוק את זה. מתקשרת לאביגייל ובדרך קונה לי שמן קיק. לוקחת שתי כפות בלי שום מיץ..אני כל כך מיואשת שגם רעל עכברים הייתי שותה עכשיו. 

 

מגיעה למיון ולא מפסיקה לבכות מהכל..שונאת בית חולים, שונאת מוניטור , זה מזכיר לי את הלידה הקודמת. יש שם אחות מקסימה שתומכת בית מאוד אבל הרופאה שבודקת אותי מנסה להסביר לי שלא היתה לי שום ירידת מיים וזאת סתם דליפת שתן...נו באמת... היא מתעקשת לעשות לי שוב בדיקת פתיחה וצוואר למרות שאני יודעת שלא מומלץ אחרי ירידת מיים והיא די אגרסיבית בבקשה שלה. אני מסבירה לה שלא קרה שום דבר מאתמול (שגם בדקו לי ) אבל בסוף מסכימה.יש לי פתיחה של 2 אצבעות ומחיקה של 50 או 60 אחוז.

 

 

 

הרופאה אומרת שהתינוק נראה בסדר כמות מי השפיר נראית גבולית ואפשר למשוך אבל מנהלת המחלקה מוסרת שהיא רוצה להתחיל לידה.,אני מתקשרת לאביגייל ומחליטה להמשיך בדרכי לחכות אולי שמן הקיק יעשה את העבודה. מתאשפזת ביולדות ב'..המחלקה נראית ממש ריקה אני בחדר לבד ומרגישה בודדה ועצובה מאוד.בעלי הולך לקנות לי פירות ומיים ואוכל. שמן הקיק מתחיל לעבוד ואני רצה לשרותים לשלשל..זה באמת לא נורא ואכן גם מתחילים צירים קבועים ויפים..אני משיגה כדור פיזיו מתיישבת עליו ושוב מקווה שהנה סוף סוף זה מתחיל.

 

מתקשרת לאביגייל לדווח ואביגייל שמחה מאוד ומבקשת שאעדכן אותה...אחרי שעתיים הצירים נפסקים כאילו לא היו. אני מתקשרת לאביגייל להיא אומרת שתגיע בערב ללניאדו ותבדוק אותי ונראה מה היא יכולה לעשות. היא מבקשת שאנוח או שאצא קצת להסתובב ולנשום אויר. מגיע רופא לחדר ואיתו אחות מקסימה. הרופא מסביר לי שאחרי יותר מ80 שעות לאחר ירידת מיים הסיכוי שלי ללידה נרתיקית הוא 20 אחוז ושלא אצפה יותר מידי. זה שובר אותי לגמרי..אני מתקשרת לאביגייל שכועסת מאוד על האמירה הזאת ואומרת לי לא להקשיב לאף אחד ושאם אני רוצה לדבר עם מישהו להתקשר אליה ..בינתיים לעשות משהו שיסיח את דעתי. בשלב הזה אני כל כך מיואשת שאני הולכת לישון . 

 

לא רוצה לדבר עם אף אחד. מתקשרת לבעלי לפני לשמוע מה קורה עם הילדים. הם עושים בריכה בחצר מהבריכה שהיתה מיועדת ללידת הבית. מתעוררת אחרי שעתיים ורואה שכבר החשיך..אני יוצאת למסדרון להפיג את הבדידות..אין אף ציר בשעות האחרונות. יש שם כמה בנות נחמדות וזה דווקא נחמד לדבר איתן. אני רואה מרחוק שאביגייל מגיעה והולכת לקראתה. אביגייל בודקת אותי ואומרת שהפתיחה 3.5 וששמן הקיק בכל זאת עשה משהו אבל שהצוואר נוקשה . היא חושבת על חומר שיכול לרכך את צוואר הרחם וניתן לקבל באינפוזיה. היא אומרת שאולי ננסה עם החומר הזה ונעשה קצת רפלקסולוגיה ומשהו יתחיל לזוז. אני אומרת לה שאני איתה אבל בליבי אני לא מאמינה כבר שזה יעזור. אביגייל הולכת לבקש אישור לחומר וחוזרת..אני מתלווה איתה לחדר הלידה הטבעי. הבנות במסדרון שואלות אותי אם אני הולכת ללדת..זה מצחיק אותי כמובן אבל אני אומרת שהלוואי. אני אומרת לעצמי שלא יזיק לי טיפול נעים ומרגיע עכשיו ומרגישה קצת לא נעים מזה שאביגייל הגיעה כל הדרך מהבית שלה כשרוב הסיכויים שהגיעה לחינם. בדרך אני לוקחת קצת גלובולים של הרמדי ההומאופטית שלי.

 

 

נכנסות לחדר הלידה הטבעי הנעים של לניאדו, אני שוכבת על הצד ואביגייל לוחצת ומעסה לאורך נקודות בקרסול שכבר דקרו לי בימים שלפני..להפתעתי אני מרגישה ציר ארוך ויפה.היא עוברת לרגל השנייה ומופיע עוד ציר ..היא ממשיכה וצירים קצרים ממשיכים להגיע..אני נושמת עם האות ש' ומחכה שיכאב לי כבר יותר..להפתעתי מגיעים עוד ועוד צירים ואני כבר מתיישבת. אביגייל מחברת לי את העירוי של החומר המרכך וגם עירוי נוזלים. עכשיו זה רק אני, אביגייל והעמוד הזה שמחובר לי ליד כל הלידה. אביגייל יוצאת מהחדר ואני מגלה שמגיעים עוד צירים. 

 

היא הלכה להביא לי חלוק שיהייה לי נוח ואפילו חלוק לאחרי הלידה..היא אומרת שהיא אופטימית. אני אומרת לה שאני פוחדת שהצירים יפסקו..הם אמנם מגיעים באופן סדיר אבל די חלשים וכל פעם שציר מגיע אני מופתעת מחדש. אביגייל אומרת לי שהכל בראש ושאדמיין את התינוק יורד. לאט לאט אנחנו מתקדמות ואחרי שעה וחצי בערך היא בודקת לי פתיחה והפתיחה 4 והצוואר כמעט מחוק אבל עדיין מרגיש לה קשה עם נטייה אחורית. בשלב הזה הצירים כבר קבועים ויפים ועוצמתם משתנה, העניין הוא שבניגוד ללידה הראשונה שלי אני מרגישה שאני לא מצליחה ללדת בנוחות ולהבין מה לעשות עם העמוד הזה שצמוד אלי והוריד הזה שאליו מטפטפים כל הנוזלים. אני מרגישה שהעמוד הזה מגביל אותי ומעצבן אותי ושכלום לא נוח לי . 

 

פשוט כלום. הצירים מתחזקים ואביגייל עוברת לאמבטיה ...היא לא ממלאה אותה אבל משפריצה לי זרם על הגב..אני מעדיפה עיסוי בזמו ציר אבל נראה לי שזה יהייה לה קשה..היא הולכת להביא כסא אמבטיה כזה שאוכל לשבת עליו. לא נוח לי..האמבטיה הזאת צרה מידי. אני אומרת לה שזאת אמבטיה לדוגמניות והיא צוחקת. 

 

בשלב הזה כל כך כואב לי ולא נוח לי ואני מבינה שאין מצב שאני והעמוד הזה מסתדרים יותר ושואלת אותה אם אפשר לנתק אותי מהעמוד הזה היא אומרת שכן אבל לא עכשיו. בתוכי אני שוקלת לבקש אפידורל אבל קצת מתבעסת כי זה נראה לי מוקדם מידי..ציר חזק במיוחד עם נסיון לשנות תנוחה ועמוד ששוב מגביל אותי גורם לי להבין שזהו, אני רוצה אפידורל. אביגייל אומרת שאפשר אבל צריך לראות שיש תנאים.אנחנו יוצאות מהמקלחת ובדרך למיטה יש עוד שניים שלושה צירים כואבים במיוחד שהתחושה שלי היא ששום דבר לא יוכל כבר לעזור להם. אני נשכבת על המיטה ואביגייל בודקת אותי..היא שואלת איזו פתיחה אני רוצה ואני עונה לה שפתיחה שמתאימה בדיוק לאפידורל. היא אומרת שהפתיחה 8-9 , הצוואר דק כמו נייר ושאני צריכה להתחיל ללחוץ. 

 

אני מייבבת שאני לא רוצה ללחוץ ושכואב לי ושלא נוח לי ככה ..מגיע שוב ציר חזק וכואב ואני מייבתת :"אביגייל זה כואב תעזרי לי תעזרי לי" היא מבקשת שאשכב על הצד..אני לא רוצה. אני לא רוצה כלום . אני רוצה הרדמה מלאה וזהו. ברור לי שעם העמוד הזה אני לא הולכת לשום מקום עכשיו אני נשכבת על הגב ואביגייל אומרת שהיא לא אוהבת ליילד ככה. לא איכפת לי והיא מבינה שאין מה לעשות אני אשכב על הגב...היא אומרת לי ללחוץ ושואלת אם אני מרגישה צורך ללחוץ לא מרגישה שום צורך ללחוץ. סתם שורף לי וכואב לי מאוד מאוד. אני מקפלת רגליים אלי ולוחצת קצת . אומרת לאביגייל שאני לא יכולה . אביגייל אומרת לי שוב להקשיב לה וללחוץ חזק.

 

 

אני מבינה שאין לי ברירה והיא לא תרד ממני אני לוחצת לחיצה ארוכה והיא אומרת שהראש בחוץ..אני מודה שזה מעודד אותי מאוד ולוחצת עוד לחיצה ארוכה והגוף יוצא. אביגייל מניחה אותו עלי ואני בשוק..עדיין שורף לי. היא שואלת אם אני רוצה להרגיש את החבל. אני לא רוצה. אני בהלם. אני שואלת למה הוא לא בוכה אבל הוא מייד מתחיל לבכות. ..אני לא מאמינה שהוא באמת יצא. שלא קראנו לבעלי ,שהסיפור נגמר , שנכנסנו לחדר הזה ללא צירים ועם רפלקסולוגיה ויצאנו אחרי פחות משלוש שעות עם תינוק.נכנסנו ב11:00 , תינוקי יצא ברבע לשתיים במשקל 2850 אביגייל בודקת אותי, עדיין שורף לי. השילייה יוצאת בשלמותה ויש לי קרע שאביגייל טוענת שהוא לא מהיציאה של הראש אלא של היד.

 

היא טוענת שהקרע קטן ומתלבטת אם לתפור או לא..לא בא לי. אנחנו מסכמות שאני מסרבת והיא מבקשת שאסגור חזק את הרגליים. אביגייל מארגנת את החדר ואני שוכבת עם התינוק שלי ומדברת איתו ארוכות . הוא נראה כמו אבא שלו, מתבונן ומקשיב. הוא מתוק להפליא ונראה לי מהמם אביגייל ואני מתרגשות מאוד מאיך שהכל קרה. אני מתקשרת לבעלי ומספרת לו שנולד לנו תינוק. 

 

זה ברור לי ולו שאין סיכוי שהיה מספיק למצוא ביביסיטר ולהגיע וגם לא יכולתי ממש לחשוב על לעדכן אותו באמצע לידה..מי בכלל חשב שאני אלד מקצת רפלקסולוגיה ושמן לריכוך צוואר הרחם. אביגייל מקלחת אותי. אני מנסה לעשות פיפי ולא מצליחה..אחרי חצי שעה במחלקה אני מצליחה. אין ברירה ולוקחים לי את התינוק לבדיקה, בעלי לא נמצא ואין מי שייקח אותו. אני חלשה מידי בשביל ללכת..אני מגיעה למחלקה ומחכה שיחזירו לי אותו אבל הוא לא מגיע. אני קמה מהמיטה והולכת נחושה לתינוקיה . במחלקה מסבירים לי שאסור לי להכנס לשם. 

 

אני נכנסת גם נכנסת ודורשת לקבל את התינוק שלי. האחות אומרת שאסור לי להיות שם. אני אומרת לה שהיא יכולה ללכת למשטרה מבחינתי ולהגיש תלונה אבל אני לא הולכת . בשלב הזה אני קצת היסטרית ורוצה שיראו לי מייד איפה הוא בין כל התינוקות הצורחים. היא לוקחת אותי אליו והוא שוכב לו שם מתוק ויפה ולשמחתי באותם רגעים גם שקט. הוא אומרת שהוא הגיע ממש קפוא ושהוא שוכב בחימום. אני אומרת לה שאני יכולה לחמם אותו לבד. היא מבינה שאני נסערת מבקשת שאתן לה חמש דקות ושהיא תביא לי אותו באופן אישי למחלקה. אחרי חמש דקות היא מביאה אותו אלי ואני משכיבה אותו עלי. אביגייל באה להפרד ממני ואנחנו מתחבקות. 

 

היא מבקשת שאנוח ושאשן. זה מאדו חשוב לה. אני חלשה ועייפה ומאוהבת ושמחה ומרוגשת. למחרת מבקשת להשתחרר מוקדם..לא רוצה להשאר שם. הם כבר רגילים לסרבנית שכמותי ומחתימים אותי על טפסי שחרור ב12:00 בצהריים אנחנו לוקחים את המתוק וחוזרים הביתה. אני ואביגייל מדברות יום למחרת..אני אוהבת את האישה הזאת ואומרת לה שלעולם לא אשכח אותה. יום שבת ב5:20 ירידת מיים יום רביעי ברבע לשתיים בבוקר יוצא יצור מתוק לעולם

 

 

עדכונים ומאמרים חדשים

חדשות ועידכונים

חיפוש

לנל"ק 2

אנחנו בפייסבוק

SFbBox by casino froutakia

  • _1
  • _2
  • _3
  • _4
  • _5


בלידה הקודמת ילדת בקיסרי

ועכשיו את רוצה אחרת?

ברוכה הבאה,

הגעת למקום הנכון!

הצטרפי עכשיו לאתר וקבלי את

המדריך ללידה נרתיקית אחרי קיסרי - בחינם!!!